banner_hefker_2022-1.JPG

פסטיבל בין שמיים לארץ 2022
23-25 אוגוסט | כ"ו-כ"ח אב תשפ"ב

כניסה ללא תשלום

בשיתוף רשות הצעירים בעיריית ירושלים

יואב בן-משה

באחד השיטוטים שלי בשכונה, ראיתי ארון חשמל. האינטואיציה הובילה אותי למדוד אותו ולבנות רפליקה שלו. זוהי מחווה שלי לידע, לסוד הנשגב שניצב מעבר לדלת הארון שעליה כתוב ״סכנת מוות״.

 

מוזיקה: The Touch of Your Lips (מגע שפתייך) מאת ריי נובל (1936). ביצוע והסבר של ביל אוונס מתוך ראיון שערכה איתו מריאן מקפרטלנד בתכנית הרדיו שלה ב-1977.

צילום: יואב בן משה

ארון החשמל

דבר האוצרות

במת הסטודנטיות.ים עוסקת השנה ב״מרחב מופקר״ - מארג של עבודות אינטרדיספלינריות, המוצבות במרחב הציבורי ובעצם כך מציעות נקודות מבט חדשות על המוכר והמובן מאליו.

 

המחשבה על שמיטה והפקרות היא הזמנה להרחיב את הבמה והגבולות בפסטיבל שעיקרו מחול, להביא ״יבול נוכרי״ לשדה. 

הזמנו אמנים ואמניות ממדיומים שונים- סאונד, וידאו, פרפורמנס, אמנות פלסטית ומחול.

בתוך הלך הרוח המופקר בחרנו לערוך את במת הסטודנטיות.ים במרחבים השונים של מתחם הפרסה- חללים נטושים, חדרי מדרגות שאינם בשימוש, פינות חבויות, חללי מעבר- לקחת את המופקר לכלל ולהפיח בו חיים אחרים-  למצוא יופי ועניין בהתבוננות ב"שדה" הבלתי מעושה.

 

החלל זוכה לגלגול חיים חדש לרגע, בו היוצרות.ים מצביעות.ים לנו על החדש המונח בתוך הישן- במקום בו הסדרים מפתיעים אותנו, במקום בו התוכן המופיע בלתי מבוקר, היוצרות.ים הן.ם אלו שמראים ומראות לנו איזו דרך ישנה לאינטימיות עם החומר הדומם או החי.

 

תמר בנימיני, תמה קסטל

יותם דור

תפילה לכל האובייקטים המושלכים לצד הדרך, לכל החומרים החד פעמיים והזמניים, שיועדו לשימוש אחד.

 

יותם דור הוא יוצר ירושלמי המתעסק בין היתר במוסיקה אלקטרונית, סטודנט במוסררה, במחלקה למוסיקה חדשה. עוסק במשבר האקלים ביצירה ובחיים האישיים ודרך שימוש בחומרים ממוחזרים משמיע את קולם של האובייקטים הזמניים.

Prayer for the wellbeing of the temporary objects

מארה יעבץ

אינסטליישן, וידאו-ארט בשילוב דימויים פלסטיים.


אף פעם לא ידעתי לדבר על הילדות שלי. היו בה צדדים ברורים, מוכרים, וצדדים אחרים, מעורפלים, מלאים בסתירות ושאלות שלא ידעתי ממי אוכל לקבל עליהם תשובה. נמנעתי מלדבר, מהפחד שמה שאני זוכרת לא באמת קרה. לאט לאט פשוט שכחתי. הזכרונות התחילו להציף אותי אחרי שמונה שנים. התחלתי לחשוב שאולי טראומות ילדות עובדות ככה על הזיכרון. מפוררות את כולו, פורמות את כל החוטים, ואז סורגות מחדש בלי עקביות או דפוסים. יוצרות אריג פסיפס לא הגיוני, בנוי עובדות מוצקות.

 

מארה יעבץ היא סטודנטית שנה ג בבית הספר לתיאטרון חזותי.

ערב של שושנים

מיכל מעין קורן

אניאתהאני

אולי אני קרובה מידי מכדי לראות אותך?

מתי אנחנו רואות מחוצה לנו, ומתי בתוכנו

איך אניאתהאני מסתובבים במרחב הלא מטופל, שלא מתיימר להתמלא

איך אנחנו מתקיימים בתוך הריק הזה


עבודת וידאו שמוציאה לאור חקר תנועתי, גופני-נפשי, שמתעסק בהתמזגות וקונטרה, התקדמות ותעייה. שני גופים חוקרים יחד מה הוא מבנה מרוקן ממהות.

 

כוריאוגרפיה: מיכל מעין קורן

פרפורמריות יוצרות: גלעד זאב ברש, ליה עמית

צילום: אוהד נוה

תמיכה בהפקה, עריכה, ליווי: ג׳ודי עדיני

עוזרי הפקה ושותפות ליצירה: איתן נחמיה, טל זבדי

מיכל מעין קורן היא יוצרת רב תחומית, סטודנטית לתנועה באקדמיה למוסיקה ומחול, שואלת, חוקרת ומגלה דרך הגוף והשפה.

תמונה : גלעד זאב ברש

גוףאחתשניים

נעמה אזרחי

סולו המתאר מתח בין הרצון לעצמאות וליצירת זהות לבין הרצון לחזור שוב אל תוך המוכר, המוגן והעוטף. להתמזג בתוכו עד שכל הגבולות נהיים מטושטשים. אני מנסה להיאחז במשהו שאי אפשר להיאחז בו, יש בי געגוע למשהו שכבר לא קיים. לבסוף אני נעמדת לבדי אל מול העולם. מגלה את עצמי במלואי.

 

מוזיקה מקורית: November\colleen

ארט ותאורה: נועה אלרן

פרפורמנס: נעמה אזרחי


נעמה, רקדנית ויוצרת בתחילת דרכה, בוגרת טרייה של האקדמיה למוסיקה ולמחול, בה השתתפה גם במסלול לכוריאוגרפיה. מלמדת קפוארה לילדים. אוהבת לרקוד, ליצור, להתבונן בחיי היומיום ולמצוא את האמנותי שבהם.

צילום: נויה אנטמן רון

צירי גדילה

עומר תמיר

היצירה עוסקת במתחים ובקונפליקטים, המדוברים ובעיקר הלא מדוברים שקיימים בתוך מערכות יחסים שונות. היא מנסה להוציאם לאור, ומכניסה את הצופה לתוך אותה מערכת יחסים. היא מציבה אותו בין שתי הדמויות, בנקודת המתח הגבוהה ביותר, והוא הופך לחלק בלתי נפרד מהקשר שביניהן; מורכב, כואב, אוהב ומרגש.

 

מוזיקה מקורית: מרטינה קלאוסן

עריכה מוזיקלית: שלי רייזיס

ארט : עומר תמיר

פרפורמנס: גאיה קרונפלד, יעל בר אור

*עומר תמיר, בת 24, סטודנטית לתואר ראשון בתרבות ואמנות במכללת ספיר. עוסקת בציור פיסול ווידאו ארט. בעלת ניסיון מגיל קטן וחיבור עמוק לעולמות התנועה והמחול. את הפרויקט בניתי וחיברתי יחד עם חברותיי ושותופתיי מבית הספר מוסררה וסמינר הקיבוצים.

צילום: עומר תמיר

שיחות קשות

co.n.du.ct 120.0.0.1 (תומר נפתלי, שלי רייזס ויותם דור)

יצירה שהולחנה לקבלת החלטות ספונטנית, הזמנה לגעת ולקחת חלק בתהליך היצירה האמנותית. הדלתות שניצלו ועברו תהליך שיקום מפרך, מצטרפות כעת לתזמורת ומבקשות את תשומת לב המשתתפים לטובת דואט אלקטרוני קרוב וצמוד. הדלתות חושפות את פצעיהן וצלקותיהן, ומציעות עצמן כשער לחוויה מוזיקלית שנוצרת בו במקום.

שמות היוצרים: תומר נפתלי, יותם דור, שלי רייזיס מוזיקה מקורית ואינסטליישן: co.n.du.ct 120.0.0.1


קולקטיב טכנולוגי-מוזיקלי שהכיר במסגרת הלימודים במחלקה למוסיקה חדשה בבית הספר מוסררה שבעיר. הקולקטיב הוקם במטרה לאפשר לאנשים, שאינם בהכרח מוזיקאים בהכשרתם, לחוות חוויה יצירתית משמעותית הקרובה יותר לטבע הטהור של סקרנות ומפגש עם דבר. חברי הקולקטיב, תומר נפתלי, יותם דור ושלי רייזיס, הינם מוזיקאים צעירים המגיעים מסצנות שונות ברחבי הארץ. חיבתם לטכנולוגייה והסקרנות שבחיבורה למוזיקה הביאה ללידתו של הקולקטיב, וליצירת פרויקטים מבוססים תכנות מוזקילי שמנגישים את היצירה האמנותית לקהל הרחב. תהליך העבודה הינו משותף, וכלל חברי הקולקטיב לוקחים חלק הן ביצירה המוזיקלית והן בביסוס התשתית הטכנולוגית.


תמונה: יותם דור.

Music for SAD Doors (מוזיקה לדלתות עם חרדת נטישה)

שי קומרוב

שלום! קוראים לי שי קומרוב, ואם תתנו לי דקה מזמנכם, אני אספר לכם על המופע שלי:

כולם כל הזמן מפרסמים משהו. הרבה לפני מארק צוקרברג, הפרח כבר התחרה על תשומת הלב של הדבורה, הפרי קרץ לג'ירף ועשה לו "פססט, בוא הנה". במה זה שונה לפרסם מוצר מאשר להעלות מופע? באמת אני שואל. הצטרפו אליי ואל הקאסט בנקודת המפגש בין פרסומת, במה, מערכות יחסים וטכנולוגיה, ונבדוק ביחד.

המופע בהשתתפות הקהל.

 

יצירה: שי קומרוב בשיתוף יוני גרמידר, אלה לובלין, איתי לי, נעמה מוקדי.

פרפורמנס: יוני גרמידר, אלה לובלין, איתי לי, נעמה מוקדי, שי קומרוב

מוסיקה מקורית: יוני גרמידר


תמונה: מנדי דמיחופסקי

*שי קומרוב הוא משורר, מפיק ומנחה ערבי במה פתוחה, מורה לפלדנקרייז. יוצר-משתתף. בוגר תכנית היצירה של פרקטיס|Practice

האמיתי שלי

ניצן ברק