"הורדנו את המבוך.
אני כל כך אוהב את המבוך.
סתמנו את הפה למתי כספי למרות שהוא עשה עבודה נהדרת, סילקנו את סטייסי וג׳יין כי פשוט לא היה עוד צורך. הסרנו את הצבע הלבן וזה רק לטובה.
ויתרנו על ללכת ללונה פארק. אין יותר טיפטופים, ריבועים, וריאציות או רגליים. אין את ענבר למען השם.
חשנו שאין מקום לגאות, אבל גם לא לשפל. היינו תמימי דעים בהחלטה להשאיר את הסלסה מחוץ לעניין ולא היה אף רגע מתאים כדי להכניס איזו רוח. אף אחת מהן.

נותרו רק הספסלים.
"

מסע ניסיונות לשיבה הביתה
התקרבות וחשיפת רסיסי אמת
השתוקקות וכמיהה אל האור
תשובה, מהות ותכלית

השיר "אחים" מאת דן פגיס מציב מולנו מראה: "הֶבֶל נִשְׁאַר בַּשָּׂדֶה. קַיִן נִשְׁאַר קַיִן". המילים שנמתחו מבראשית השאירו מקום למוזיקה שפותחת מרחב לרגשות העזים ולתחושות הלא-מילוליות. מכאן נולד המחול, כשהגוף מתמסר לתווך בין משחקיות לסכנה. הבמה היא שדה, אדמה, ועליה זוג רקדנים ומוזיקאי בתפקיד המספר אשר יוצרים מרחב להשתקפות האחאות הגולמית שהסתיימה ברצח הראשון, הממשיך להדהד בנו, אשר מזמין אותנו להמשיך ולספר את הסיפור.