בשולי הדיבור

את הפסטיבל תכננו כבר לפני שנה אבל קרו כאן כמה דברים בשבועות האחרונים. היו גם קריאות להשבתה, גם אלינו הגיעו קולות אלו, אבל במה השבתה יכולה לסייע ובמה היא תפגע?

חשבנו על מה זה אומר להופיע בזמנים האלו, תהינו איך נוכל להיות רלוונטיים ומהו הצורך שנוצר. הבנו מתוך שיחות במרחב האינטרנטי שמה שחסר זה שיח במרחב האמיתי.

בעזרת קריאות ביקורתיות ועין טובה, מקולגות וחברות לדרך, נזכרנו שקהל זו קהילה, שהפסטיבל הוא כינוס של הקהילה, הזדמנות לדבר, לשיח ומפגש רך שפותח תשתית של שאלות אודות אמפתיה, דיבור, מפגש בין אחרים. נזכרנו שבין שמיים לארץ תמיד היה מקום להפקות מקור שמקדשות את האינטראקציה, הדיאלקטיקה והצירופים המוזרים של החברה הישראלית.

הרעיון הוא שבכל יום מימי הפסטיבל, לפני או בין המופעים, יתקיימו מפגשי שיח של דיבור רך בזמנים קשים, המחברים בין הבמה למציאות העכשווית. נתחיל במעגל שיפתח נושא, הדיון יעבור למשתתפים בחברותות מצומצמות ואז נסכם שוב במעגל כללי. זהו לא אירוע אמנות, לא שיחה ישירה על המצב, לא ננסה להציע פתרונות, גם לא לקיים שיח אקדמי, מדובר במפגש פשוט, כולם.ן מוזמנים.ות, בואו בלב פתוח ונפש חפצה.

יום שלישי, 1.8, 18:00:

דניאל גליה-קינד וד"ר אראלה שדמי, אקטיביסטית וחוקרת פמיניסטית, מזמינות לשיחה על אימהות ומטריאכליות כאלטרניטיבה חברתית-פוליטית חדשה.

יום רביעי, 2.8 , 18:30:

מאיר ברמן ואייל עוגן מזמינים לשיחה על זהות מרובדת, על הצורך לשבור ולשמור.

יום חמישי, 3.8 , 18:30:

יסמין גודר, אלישבע רזווג, רחל קשת ורונן יצחקי מזמינים, בצל מאורעות ההתפרקות, למפגש ושיחה על תרגול אמפתיה בחברה הישראלית.

הכניסה לכל מפגשי השיח ללא תשלום