פסטיבל בין שמיים לארץ 2021 | להרגיש בבית

לצורך עבודה זו, יצרתי מנגנון גופני המורכב מ""מדידות"" על מנת לחקור ולשאול שאלות על יחסים, השוואות ומדידות פנימיות. שאלתי מה 'נמדד' ביני לבין עצמי, ביני לבין האחר. בדואט שתי הדמויות על הבמה נעות מתוך פעולות המדידה והמוסיקה, אשר מספקת להן מסגרת של זמן ומעבירה את הדמויות מסע.

כוריאוגרפיה- נועה ברטור
מבצעות- רתם הלר ונועה ברטור
מוסיקה מקורית וביצוע לייב- נויה פוקס

אני מתכנסת פנימה מפני העולם. פנימה אל הבית. אל החדר. אל תוך גופי. אל תוך חדרי הלב שבתוך גופי.

הוואקום של חדר האמבטיה הכחול נהפך למרחב חלום ובתוכו נרקמים רגעים של אינטימיות עדינה בין שלושה גופים.

מופיעות: ג'ודי עדיני, אביה בן אבי, אביגיל כוכבי
עריכה: אביה בן אבי, אביגיל כוכבי
סאונד: אביה בן אבי

בין הפנים לחוץ, בין הפראי לאנושי.
הנפש גם היא בסתירה - עורגת החוצה אבל מרחוק, מבעד לזכוכית.
דואט של נערה ובית.

מוזיקה מקורית: יעל לביא
ארט ותאורה: דניאלה פרידמן ונעמה חבושה
פרפורמנס: הילה ונציה
אינסטליישן: קולקטיב יצורות

מי הוא הדופק?
הקשבה פנימית וחיצונית
אל מול קצב שמתגלה ולא נפסק
יש מאין של צלילים ופעימות
בתוך עולם שרץ, נלחץ, רוקד וחי

ביצוע: רוני שחר וטל חפץ

קצב מתעתע
מרטיט את כל חושיה.

תמיד יודעים יותר טוב ממנה
יד מגוששת אל גוף ללא ראש

כבר היו ימים בהם הייתי רוקדת
בקצב של הלב
עכשיו הוא דופק
ואני עומדת
מסתכלת

בית ספר, בית עלמין, בית מדרש, בית חולים, בית כנסת, בית משוגעים. אפילו למשוגעים יש בית. ואיפה שלי? בתור עולה חדשה שאלתי את עצמי הרבה פעמים: מה הוא הבית שלך? לאיזה כיוון לקנות כרטיסים והאם להביא מתנות בהלוך או בחזור. לאן אני שייכת, איפה המקום שלי להניח את הראש ולהרגיש בבית. בבית באמת. בביטוי עצמי עזרה לי עיסת נייר שאין לה בית…אחת שמסתובבת לה בעולם, עוברת בין מדינה למדינה, בין סניף דואר לסניף דואר, לפעמים נאבדת בדרך, לפעמים לא מגיעה לנקודה בגלל שגיאת כתיב קטנה, ופה מתחיל המסע שלה של הלוך וחזור- מוכר לי.

בתוך הבית, אנו חווים חוויות, תחושות וסיטואציות שונות, המייצרות כדרך אגב סאונד וצלילים. בהעתקת ה"מוסיקה" הביתית שלנו, לדוגמא בישול במטבח, שימוש בשירותים, התכרבלות בשמיכה, נציף ביטויים רגשיים שונים לסיטואציה באמצעות דיאלוג בין הרקדנית למוזיקאי. איך הגוף מגיב לצלילי הבית? האם הוא מושפע מהם לריקוד נעים או מלווה בחוסר שקט פנימי?

ציור חופשי בהשראת יצירות הפסטיבל

צחצוח שיניים אישי - קולקטיבי,
מלא גאווה ובושה, ייאוש ואמונה, בתקווה להתנקות.
יוצרת: שרון ולבסקי
פרפורמרים יוצרים: הלל אייל, סתיו גורביץ', ליאור דניאל, יוני רעם

ברקע הדהדו המלחים שנרדמו כולם
ואני נהייתי מלח, ועל כתפי רכבה ציפור אבן.
והחיה אישה נשפה באבנים הדוממות,
וכמו אבק התנער ועלה
זכרון רחוק של מים, קרקעית כחולה.

תודה לאביה בן אבי